שניידוביץ ואח' נ' וורלדוויד ריזורטס בע"מ ואח'

החלטה

פסה"ד יינתן בסוף היום ויישלח לצדדים.

ניתנה והודעה היום א' ניסן תש"ע, 16/03/2010 במעמד הנוכחים.

אירית מני-גור, שופטת

פסק דין

א.העובדות וטענות הצדדים

1.התובעים שהינם בני זוג פנסיונרים רכשו ביום 28.1.02 יחידת נופש במועדון הקרוי "אטלס". בהתאם להסכם, שילמו סכום חד פעמי של כ-28,000 ₪ ודמי אחזקה שנתיים של כ- 400 יורו לשנה, בתמורה נהנו התובעים משבוע נופש שנתי בחו"ל.

2.לאחר כשנה, יצרה איתם נתבעת 1 (להלן: "ריזורטס") קשר והזמינה אותם לפגישה. לגרסת התובעים, נאמר להם כי באותה פגישה יידונו ברכישת זכויותיהם על מנת לפטור אותם מדמי האחזקה השנתיים. בסעיף 9 לכתב התביעה, מתארים התובעים כי באותה פגישה נערכה להם פרזנטציה על ידי מר פרל הנתבע 4, שטען באוזניהם בחדר צדדי כי לעולם לא יוכלו להיפטר מזכויות הנופש והם עשויים לשלם כל ימי חייהם לרבות יורשיהם את דמי האחזקה השנתיים, ודרך המוצא היחידה "להיפטר" מאותם דמי אחזקה היא מכירת הזכויות לריזורטס. כתוצאה מהלחץ שהופעל עליהם, חתמו התובעים ביום 12.2.03 על ההסכם נספח א', ושילמו בהתאם להסכם סך של 24,092 ₪.

3. לגרסת התובעים, לאחר שחתמו על ההסכם בפב' 2003, המשיכו לקבל הודעות מחב' אטלס על אי תשלום דמי האחזקה השנתיים. התובעים תמהו על הודעה זו, שכן סברו כי הזכויות הועברו לחב' ריזורטס כמסוכם, ומשפנו בפניות חוזרות ונשנות אל ריזורטס קיבלו מכתב ביום 1.8.03 מחב' כרומוזום גנטיק תעשיות שיווק וניהול בע"מ (להלן: "כרומוזום"). על פי מכתב זה, מודיעה להם חב' כרומוזום כי היא שמחה לאשר להם שהיא רכשה את יחידת הנופש שהיתה בבעלותם במועדון אטלס, וכי הינם מאשרים כי הם מטפלים בדמי האחזקה לשנת 2003 ואין להם לתובעים כל חובה לשלם זאת. למרבה הפתעתם של התובעים, הם המשיכו לקבל מחב' אטלס הודעות על אי תשלום דמי אחזקה הן באוק' 2003 והן ביולי 2004 , עפ"י הודעות אלה חובם בדמי אחזקה מסתכם בכ-3,000 יורו, וכתוצאה מחוב זה בוטל עימם הסכם ההתקשרות של רכישת יחידת הנופש, ולמעשה התובעים נשארו ללא יחידת נופש ומבלי לקבל תמורה כלשהי מצד ריזורטס.

4.התובעים טוענים כי ריזורטס באמצעות נציגה מר פרל רוני, הטעו אותם הטעיה המגיעה עד לכדי מעשה תרמית, ובעצם מכרה להם הבטחה במסווה של "שדרוג", כשבעצם לא קיבלו מאומה מהנתבעת, ובדיעבד הסתבר להם כי ממילא חב' אטלס היתה מבטלת איתם את הסכם הרכישה ופוטרת אותם מדמי האחזקה אם לא היו עומדים בתשלום דמי האחזקה השוטפים, ולפיכך לא היו צריכים לשלם דבר בעד אותה הבטחה שהבטיחה להם ריזורטס בעת המו"מ עימם. עוד טוענים התובעים בסעיפים 25 ו-26 לכתב התביעה המתוקן, כי הונו ע"י מר פרל, וכי התשלום לריזורטס לא נבע אלא מהטעיה והפחדה שקרית של מר פרל.

בסיכומיו, טוען ב"כ התובעים לעילה משפטית נוספת והיא סעיף 14 לחוק הגנת הצרכן, על פיה מותר לתובעים לבטל את העסקה בתוך 14 יום מיום קבלת טופס הגילוי, ומאחר ומעולם לא קיבלו טופס גילוי מריזורטס עד היום הרי קמה להם זכות לבטל את הסכם ההתקשרות ולבקש השבה מלאה.

5.הנתבעת ריזורטס בחרה שלא להעיד עדים כלל על אף שבשלב הגשת תצהירי עדות ראשית הגישה את תצהירה של הגב' דניס בן ששון, שהצהירה בסעיף 1 לתצהיר כי הינה נציגה של ריזורטס ומוסמכת ליתן תצהיר מטעמה. בסופו של יום, מצהירה זו לא התייצבה לדיון ההוכחות וב"כ הנתבעת ויתר על עדותה ומשך את תצהירה. לפיכך, אין מחלוקת כי אין כל גרסה עובדתית מטעם הנתבעת הראויה להתברר, ב"כ הנתבעת סומך טענותיו אך ורק על עדויות התובעים ומסמכי ההתקשרות.

לטענת ב"כ הנתבעת, מעיון במסמך ההתקשרות עולה כי מעולם ריזורטס לא הבטיחה לרכוש את יחידת הנופש ו/או לפטור את התובעים מדמי אחזקה, והסכם ההתקשרות נעשה לצורך "תוכנית סבסוד" כמפורט בסעיפים 22-26 להסכם ההתקשרות, ולצורך "דיל החודש" כמפורט בסעיפים 27-29 להסכם ההתקשרות. התובעים חתומים בתחתית סעיפים אלה. התובע הודה על דוכן העדים כי מעולם לא ביקש מהנתבעת לממש את "דיל החודש" או את "תוכנית הסבסוד", ולפיכך אין לו על מה שילין כי הנתבעת הפרה התחייבויותיה החוזיות. עוד טוען ב"כ הנתבעת, כי אף בעדות התובע משנשאל האם ההסכם משקף את מה שסיכמו הצדדים באותה פגישה מדוברת, השיב בקול ענות חלושות כי "פחות או יותר". מכאן לא ניתן להסיק כי בוצעה הטעיה או תרמית.

ב.ד י ו ן

1.שמעתי את התובע מעיד ועיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, ואין לי אלא להצטער על כי הנתבעת מציגה גרסתה באופן שניתן להבין כי נעשתה עם התובעים עסקה כשרה למהדרין. די בעיון קצר בהסכם שבין הצדדים המכונה "הסכם שדרוג" על מנת להבין כי אין מדובר בשדרוג כלשהו של יחידה כלשהי. הוסף לכך את העובדה, כי גרסת התובעים שהסכם זה נחתם תחת לחץ, איומים, מצג שווא כאילו יצטרכו לשלם דמי אחזקה עד סוף ימי חייהם ואף חובה זו תעבור ליורשיהם, גרסה שכאמור לא נסתרה עובדתית ע"י הנתבעת, והנה אנו מצויים במעשה שגובל בתרמית.

2.צודק עו"ד בוטון, כי עצם משלוח המכתב ב-1.8.03 אל התובעים היא הנותנת כי בין הצדדים סוכם כי תמורת הסכום שהועבר לריזורטס תפטור ריזורטס את התובעים מדמי אחזקה שוטפים באמצעות רכישת היחידה שנרכשה על ידם. אף התובע על דוכן העדים ברוב הגינותו, מעיד כי ראה את הסכם השדרוג וראה כי מצויים פרטים שאינם רלבנטיים לשיחה שהתקיימה בינם לבין מר פרל, ואכן מר פרל מחק בקווים את הפרטים המדברים על אופציית השכרה או מכירה כפרקים שאינם רלבנטיים. גם על אופציית "תוכנית סבסוד" "דיל החודש" מעיד התובע, כי "מי ביקש אותם בכלל". כל מעייניהם של התובעים היו החשש שהחדיר בליבם מר פרל, כי לא יוכלו לעולם להיפטר מיחידת הנופש ומהתחייבות של תשלום דמי אחזקה, אלא אם כן יענו להצעתו שהיא הצעה מפתה ובלתי חוזרת וחייבת להתקבל מיידית. לחץ זה שהופעל עליהם גרם להם לחתום על אותו הסכם.

לו אכן לא היה ממש בדברי התובע בדבר מצג השווא וההטעיה בדבר רכישת זכויותיהם, מדוע נשלח אותו מכתב מיום 1.8.03 אל התובעים מחברת כרומוזום? לנתבעת לא היה כל הסבר לכך. זה המקום להזכיר, כי הנתבעת כאמור לא המציאה כל גרסה עובדתית מצידה. במכתב מיום 1.8.03, נאמר מפורשות כי כרומוזום רכשה את יחידת הנופש שהיתה בבעלות התובעים, לא ברור כיצד יכלה לעשות זאת חב' כרומוזום שלא באה בקשרים עם התובעים כלל. צודק עו"ד בוטון כי עצם מכתב זה היא הנותנת שזכות הבעלות עברה לכאורה מהתובעים אל ריזורטס, וריזורטס היא זו שהעבירה זאת לכרומוזום. בפועל כאמור, לא קיבלו התובעים כל הודעה מחב' אטלס באשר להעברת הבעלות לחב' כרומוזום או לחב' ריזורטס. המכתב היחיד שקיבלו התובעים מחב' אטלס, הוא מכתב המודיע להם על ביטול ההתקשרות ביניהם והפקעת זכותם ביחידת הנופש נוכח אי פירעון דמי האחזקה השוטפים.

3.על פניו מדובר בהטעיה חמורה הגובלת בתרמית. יש להניח שריזורטס העוסקת על פי הגדרתה היא בהסכם ההתקשרות, בתיווך פרויקטים בתחום התיירות בישראל ובעולם, הבינה כי הדרך להיפטר מיחידת הנופש ומתשלום דמי האחזקה היא פשוט אי תשלום דמי האחזקה, ולפיכך המצג שהניחה בפני התובעים היה מצג שווא מטעה על מנת להפחידם בלבד, ולגרום להם לחתום עוד באותו יום על "הסכם השדרוג".

אף אינני יכולה לקבל את טענת ב"כ הנתבעת כי מאחר והתובע הודה על דוכן העדים, כי מועלם לא פנה אל ריזורטס לקבל את אותם שרותים של "דיל החודש" או "תוכנית סבסוד", אין לו על מה להלין. ראשית יובהר, כי טענות התובעים אינם בגדר הפרת התחייבות בלבד, אלא בעילת הטעיה ותרמית ועילות אלה הוכחו בהעדר כל גרסה עובדתית מהנתבעת. שנית, אם נעיין בסעיפים 22-26 להסכם מדובר על סבסוד של פעם בשנה בסך של 600 דולר, ואולם אם התובעים מבקשים למכור את יחידת הנופש שלהם הכיצד יממשו תוכנית זו? כך גם לגבי סעיף "דיל החודש". על פי סעיף 27-29 להסכם, יוכלו חברי מועדון פלטיניום ליהנות מהנחות רבות שמציע המועדון. בהואיל השני בהסכם, נאמר כי ריזורטס מקימה ומנהלת מועדון פלטיניום ללקוחות R.M.I. לא ברור כיצד ייהנו התובעים מחברותם במועדון זה שעה שכל כוונתם היתה למכור את היחידה לריזורטס, ולא להיות שייכים ללקוחות R.M.I . אם אכן העבירה חב' כרומוזום כמצוין במכתבם מיום 1.8.03 את זכויות הבעלות ויחידת הנופש מהתובעים אליה, הרי היא זו שצריכה ליהנות מחברותה במועדון פלטיניום ולא התובעים. אם כך, מה מקבלים התובעים בתמורה לכספם?

4.אין זאת אלא גם אם אקרא את ההסכם שמכונה "הסכם שדרוג" ככתבו וכלשונו, מדובר בהסכם שלא העניק מאומה לתובעים. גרסת התובעים כי היו מוכנים לשלם את הסכום שנדרשו לריזורטס ולו על מנת להיפטר מיחידת הנופש, על אף שסברו כי הם אמורים לקבל סכומים עבור המכירה ולא לשלם אותם, היא גרסה שלא נסתרה. גרסה עובדתית זו מקנה להם זכות ביטול בעילת הטעיה ובעילת תרמית.

5.אני מקבלת אפוא את התביעה וקובעת כי ההסכם מיום 12.2.03 מבוטל, על הנתבעת 1 להשיב לתובעים את הסכום שקיבלו לידיהם בסך 24,092 ₪, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק ממועד חתימת ההסכם 12.2.03 ועד התשלום בפועל. כמו כן, אני מחייבת את הנתבעת בהחזר האגרה הראשונה והשנייה לתובעים, ובצירוף שכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪ + מע"מ. סכומים אלה יישאו ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.